אומרים שככל שעושים משהו יותר זמן נהיים טובים ומקצועיים מאד באותו הדבר. למשל הביטלס הופיעו מאות שעות במועדונים בגרמניה ואנגליה לפני שנתפסו כטובים והוזמנו להקליט אלבום.
"ארבעה מסעות ההופעה הארוכים בהמבורג נחשבו בעיני חבריה לנקודת מפנה חשובה בתולדות הלהקה. הנגינה במשך שעות ארוכות על הבמה בכל יום ליטשה את כישורי הנגינה וההופעה שלהם, וסייעה להם בגיבוש רפרטואר מוזיקלי ובשיפור יכולתם לתפקד באופן מוזיקלי כלהקה" (ויקיפידיה).
אפשר להגיד שגם כהורים יש איזו עקומת שיפור עם הזמן. לומדים קצת יותר לנשום בזמן טנטרומים, כל מיני חוויות עם הילד השני מוכרות יותר מהילד הראשון ("לא בא לי!" על כל דבר), פחות נכנסים להיסטריה עם כל אפצ'י או וירוס. אבל, בניגוד לזמרים/כדורגלנים/שחקנים/מנהלי שיווק וכל עיסוק כלשהו שמישהו עושה הרבה זמן ונהיה בו טוב יותר - בהורות הכל משתנה כל הזמן. הכי נכון להגיד שהדבר היחידי שקבוע בחיים הוא השינוי (משפט בודהיסטי מפורסם).
האמת, זה מאד מתסכל אותי. אני כבר חושבת שהצלחתי במשהו - עליתי על שיטה שבה הם ילכו לישון בזמן/ישנו כל הלילה/יאכלו ירקות/יצחצחו שיניים והופסססס זה כבר לא עובד יותר וצריך למצוא "טריק" חדש… כל כך הרבה פעמים אמא שלי והחצי שלי אמרו לי: "ילדים הם לא רובוטים".
אבל למה? למה אי אפשר לתכנת אתכם? קצת? לא בהכל, נשאיר מקום לדימיון ויצירתיות אבל במקומות המאתגרים שצריך לשים גבולות ולחנך, אי אפשר קצת דפוס התנהגותי יותר צפוי/קבוע? כנראה שלא…
איזה תחום/פעולה/נושא הייתם רוצים לתכנת את הילדים שלכם? משהו שתמיד יעבוד בלי שאתם תצטרכו לעבוד עליו? בואו סתם נפנטז יחד…:)
גיף מאתר גיפי ותמונה מויקיפדיה - ויקי ילדת הפלא
תכתבו לי משהו