מחשבות, תובנות, שאלות וכל מה שעולה לי לראש ואולי תזדהו או תופתעו
מה טוב בלגור על אי טרופי אולי יותר קל לדמיין, מה פחות טוב, יש וחשוב לדעת
גוגל עשה לי קולאז' של שתי תמונות שהמכנה המשותף שלהן הוא אני ותאילנד באחת אני היום גרה בקופנגן ובשנייה אני מלפני עשור. מה השתנה?
אחרי כמעט שנה של מסע, היא הגיעה - הפרידה הראשונה מחברים קרובים שחוזרים לישראל.
לפעמים דברים שאני עושה ביום אחד בקופנגן מרגישים שווי ערך לתהליכים של שנים. השתתפתי בסדנאות לכבוד יום הטיפול ההוליסטי הבינלאומי 2022. מה היה שם?
רק אתם עם עצמכם הולכים הלוך-חזור במשך ארבע שעות וארבעה ימים. הייתם "הולכים על זה"?
מכל הדברים שהייתי צריכה לעשות ולארגן לפני המעבר לתאילנד, הדבר שהכי חששתי ממנו היה לספר להורים שלי
אחד החששות הכי גדולים שלי היה לחלות בקורונה ועוד יותר לחלות בקורונה בתאילנד. בנובמבר זה קרה. איך זה מרגיש כשהפחד מתממש?
איך זה מרגיש להגשים חלום?" שאלה אותי חברה. אנסה קצת לתאר את השגרה שיצרתי בחודשיים שאני גרה בקופנגן כדי לשתף איך זה באמת "לחיות את החלום" - במציאות
מידע למי שרוצה להוציא ויזה לתאילנד מהארץ ולמי שכבר נמצא כאן וצריך לחדש ויזה וגם סיפור ההסתבכות שלנו במשרד ההגירה בקופנגן
מאתגרים מנ-טלי-ם לתמונת הנצחון
אין לי מושג איך, אבל שבועיים בקופנגן עברו כמו שעתיים. ההתאקלמות לוקחת זמן, והכל שונה מהחופשה בפוקט. פה אנחנו בונים שגרת חיים בה הילדים הולכים למסגרות, יש עבודה והרבה ג'ונגל. אז איך עושים את זה?
הקדמנו את הטיסה בשבועיים בגלל החשש שתאילנד תהפוך למדינה אדומה ולא נוכל לטוס. מרגע ההחלטה ועד הטיסה - שבוע וחצי. איך ממריאים בלי להתרסק בדרך?
האם הגשמת חלום אמורה להיות כל כך מאתגרת? איך מצליחים להבדיל בין שינויים קריטיים שבאמת מחייבים שינוי תוכניות, לבין זרימה עם הדברים ואמונה בדרך?
איך באמת מגיעים להחלטה ענקית כזו של לעזוב את אזור הנוחות כאן ולצאת למסע בתאילנד? מאיפה שאבנו מידע כדי להחליט? איך הקורונה שוב ערערה את הכל? ואיפה נמצאת התשובה האמיתית לכל השאלות
באמצע אוגוסט אנחנו טסים לתאילנד לשנה. בתוכנית: לגור בקופנגן על החוף, הרבה שעות בריכה, טיולים, להכיר אנשים מכל העולם ולחוות יחד כמשפחה את המדינה הקסומה הזו
מה קורה לנו כשאנחנו נכנסות לסרט רע ולמה? איך אפשר לשנות את זה? גיליתי כמה דברים מרתקים בזכות פודקאסט חדש
כולנו רוצים ילדים עצמאים ולא לקום מוקדם בבוקר בשבתות (או בסגרים…). איך עושים את זה?
הבריף: יום הולדת 5 לילדה שרוצה להחליט הכל. אנשי הקרייאטיב: אני ואבא שלה. התוצר: יום הולדת חדשני, טכנולוגי ומיוחד
יום הולדת 5 למיה - המדריך המלא לחגיגה משגעת ומלאת הפתעות (גם לא צפויות...)
אני בחורה קיטשית ורומנטית ואני לא מתביישת בזה! איך נהיינו כל כך ציניים שצריך להתנצל או להרגיש מבוכה או לא נעים אם אנחנו רוצות לחגוג את האהבה?
לפני כמה חודשים חברה ילדה לידה ראשונה בלידה טבעית ואני בכיתי. מרגישה שוב תחושת הפספוס, ההחמצה והאכזבה...
בשיא הקריירה? בדיוק בתהיות לגבי ההמשך? האם שמחתן מההזדמנות רגע לעשות בדק בית ממש בתוך הבית? ומה עם הגברים?
במונולוג מדהים של יבגניה דודניה לאגם רודברג בסדרה "חזרות" היא מדברת על הכאב והחרדה מהלידה ובאמהות. זה לקח אותי לכל מיני מקומות ומחשבות...
מגלה לכן סוד...
באחד ממשרדי הפרסום בהם עבדתי כל אחד היה צריך לכתוב בלוג. הייתי אז רווקה תל אביבית והנושא הראשון שעלה לי בראש היה כמובן - דייטים. קראתי לבלוג "יותר טוב כלום מכמעט"
לכבוד יום המכתבים הבינלאומי שחל היום, כתבתי מכתב מהאמא שאני עכשיו לטלי של לפני האמהות
אם הייתי יכולה לשלוט בכלללל מה שקשור לילדים שלי - וואו איזו הקלה זו הייתה.
"ומה עם אבא??" אני זועקת. הוא באמת רק "תורם הזרע" כמו שצוחקות תמיד הנשים בקבוצת הפייסבוק מאמאמצחיק?
עוד לפני שהספקתי באמת לפקוח שתי עיניים אני כבר בתפעולי בוקר של הילדים, מרוב משימות שקשורות בצרכים שלהם, הדרך לקום לאט וברוגע כמו שצריך ליום חדש נעלמת... אז איך מוצאים את הרגע לעצמי למילוי מצברים?
חברה נכנסה להריון לא מתוכנן וכך גילינו שיש ועדה שמחליטה עבורך האם מותר לך להפיל או לא. ועדה זרה מחליטה על הרכב המשפחה?
איך לא מתחרפנים מהבלאגן בבית שאיכשהו מתרחש כל יום תוך שנייה וחצי?
חשבתן על זה לפני? תמיד רציתן ילדים? דמיינתן איך זה יהיה? אני לא. לא חשבתי יותר מידי, לא דימיינתי, לא התעמקתי בזה, עשיתי ילדים כחלק מהדברים שעושים בחיים כמו לימודים, צבא, עבודה. בפוסט הזה נחשוב קצת יחד למה נהיינו אמהות בכלל?
כשמסתכלים על דברים דרך העיניים של הילדים מגלים עולם
מה למדתי ב-4.5 שנים מאז שנהייתי אמא שיכול לעזור גם לכן
הילדים שלנו מכירים אותנו כל כך טוב, יודעים בדיוק מהם כפתורי ההפעלה שלנו כאילו היינו נטפליקס והם מזפזפים בין דרמה לקומדיה (או אימה:)) ומכירים כבר את כל הסדרות.
אם העונש באמת יהיה לחתוך את הבולבול ששמו כנראה ניתן לו כי הוא מבלבל כל כך הרבה גברים, בלי מוהל, אלכוהול, משחה מאלחשת ועזרים מקלים אחרים, זה ירתיע את האנסים הבאים.
שאלתי אותה : "את רוצה עוד זמן ביחד?" היא הנהנה. "אז במקום עוד סיפור בואי נדבר קצת"
ילדים הם לא רובוטים. לפעמים חבל שאי אפשר לתכנת אותם לעשות פעולות מסויימות שיקלו על חיינו
מה יש בה בשמלה שגורמת לבנות להרגיש יותר מיוחדות? ולמה אם היא לא מסתובבת היא נכשלת במבחן השמלה?
לאחרונה הגעתי למסקנה שאני כוכבת. כן, כן, ויש לי גם מעריצים אפילו. הם קטנים, חמודים ומתפעלים מכל דבר שאני עושה ורוצים לחוות הכל יחד איתי. אפילו כשאני בשירותים.
ארבע תובנות חיוביות מהסגר* עם הילדים
