מחממים מנועים

נחתנו בפוקט ופוףףףף כל הלחץ לאט לאט התפוגג לו. מסתבר שהדימיון קשוח יותר מהמציאות. אז מה הספקנו לעשות בינתיים?

בואי נהיה בקשר

נתחיל מהסוף (שהוא גם בעצם ההתחלה שלנו פה). הגענו לתאילנד ועברנו בהצלחה את בדיקת הקורונה בנתב"ג ובפוקט. כל החששות והחרדות שליוו אותי חודשים והתעצמו ממש לקראת הטיסה, פתאום, ביומיים התפוגגו. גיליתי שבדימיון הדברים נדמים הרבה יותר גרועים מהמציאות. כל שלב שעברנו, הרגיע אצלי משהו בגוף עד שעכשיו, סוף סוף בבית המלון בפוקט, אני יכולה שוב לנשום. נכון, הקורונה עדיין פה, אבל ההקפדה של התאילנדים, הסדר והאדיבות העצומים שלהם הופכים את הכל לרגוע (חוץ מבדיקת הקורונה בשדה שממש חפרו לי מהאף עד למוח, מזל שלילדים עושים רק בפה). אם בהתחלה לא הבנתי מי יטוס לחופשה קצרה בפוקט אחרי כל הטפסים שצריך להכין וכל ההפחדות שרואים בכתבות על פוקט, פתאום האמא שישבה לידי בטיסה נשמעת לגמרי הגיונית כשסגרה להם "רק" שבועיים בשני מלונות חלומיים פה בחצי מחיר מחופשה באילת.

עוד רגע טסים

טיסת אל על

כמה חששתי שאל על יבטלו את הטיסה, יזיזו, ישנו, יוסיפו פתאום עצירה בבנגקוק, אבל לא, הטיסה של אל על יצא בול  בזמן ב-22:45 ונחתנו בפוקט בדיוק אחרי 11 שעות ב-13:45 שעון תאילנד. האוכל במטוס היה קצת פחות טוב ממה שזכרתי (פעם אהבתי אוכל של מטוסים, מוזרה שכמותי) וגם השינה הפעם פחות סבירה, אולי כי חצי טיסה יותר דאגנו שילדים יהיה נוח ושהם ישנו. כשהיה קפוא באיזשהו שלב ביקשנו עוד שמיכות לכסות אותם. הם ישנו ביחד בספסל אחד (כל הכריות לניפוח שקנינו לא היו כזה להיט) כי למרות שהטיסה הייתה מלאה התפנה לידי מקום אז עופר עבר לידי.

החשש מאיך הם יקחו את ההמראה והנחיתה גם התבדה והם היו בסדר גמור (ואני אירגנתי אטמי אוזניים, טיפות אוזניים, מסטיקים וסוכרייה על מקל למיה, מוצץ שכבר היינו אמורים להפטר ממנו לרום אבל באיזשהו מקום העדפתי שיהיה לו במטוס). 

מיה הייתה עם מסיכה רוב הזמן בשדה לפני הטיסה ואחרי, רום לא ממש. בטיסה מיה שמה חלק מהזמן... אבל האמת שכל המבוגרים במטוס ממש הקפידו אז עדיין זה הרגיש די בטוח. הילדים ישנו 7 שעות כך שבאמת הטיסה עברה ברוגע.

עוד רגע נוחתים


נחיתה

בנחיתה הרבה בירוקרטיה בכמה שלבים: מתיישבים ומחכים עד שיבואו לבדוק את כל הטפסים (בעיקר אישורי מלונות עם תשלום בדיקות קורונה מראש הנקראים SHABA) וגם T8 ו-T3 שמחלקים בטיסה ואפשר למלא שם או בהמתנה לבדיקת הטפסים. אחר כך עוד בדיקת טפסים בדוכן אחר ולבסוף חתימת דרכונים בהגירה. ממליצה להביא לילדים לצייר ולנשנש משהו מראש, זה לוקח זמן. לקראת כל תחנה וכל כמה מטרים עובדי שדה התעופה אדיבים מאד ויש כאלו שתפקידם הוא רק להורות לנו להתקדם עוד כמה מטרים שלא נתבלבל והסדר ישמר.

טופסולוגיה

אחרי איסוף המזוודות, מגיעה בדיקת הקורונה המלבבת בחוץ. כשמסיימים הכל מגיע נהג המלון עם הואן לאיסוף. צ'ק אין קצר במלון עם הסבר על כל מיני דברים ושנקבל עד 12 שעות את התוצאות של הבדיקה למייל ועד אז לא לצאת מהחדר. תכל'ס, אחרי טיסה כזו ארוכה גם אם לא היה את "הבידוד" הזה, לא היינו יוצאים מהחדר עד למחרת. כבר כמעט ערב ואנחנו עייפים ורעבים. הזמנו שירות חדרים, התקלחנו והלכנו לישון. אני התעוררתי ב-23:00, 1:00 ו5:00 לבדוק אם קיבלנו את תוצאות הבדיקה במייל... בסוף רק ב-6 בבוקר היא הגיעה- תקינה!!! יש!!!

הללויה!!!


מזג האוויר

זה ידוע שיש לי איזה עניין עם גשם ולדעתי השיר Why does it always rain on me נכתב עליי כשכמעט בכל חופשה יורד עליי גשם באיזשהו שלב (נגיד מקסיקו, איך שהגעתי לראשונה לאיסלה מוחרס, מבול וגשם שלא היה כמותו. כך גם גוואטמלה ועוד...). אז זה לא הפתיע אותי שבבוקר הראשון שלנו ירד מבול כמה שעות. אבל בהמשך, הימים בהירים. אם יורד גשם זה ממש לדקה או 5 דקות וחם ונעים ואני בינתיים בהשלמה עם מזג האוויר הזה. בשולם עם הגשם.

מבול בבוקר הראשון


מתפנקים במלון

בארבעת הימים הראשונים שלנו בפוקט לא יצאנו מהמלון, מריוט נאי יאנג. נהננו מהחדר שלנו עם היציאה לבריכה מהמרפסת שלנו, ג'ימבורי מטר ליד (שמזמינים מראש כדי שלא יהיו יותר מידי ילדים בבת אחת ותאילנדית מקסימה שמחטאת את כל הצעצועים כשמסיימים לשחק איתם) וחוף פרטי יפה. הרגשנו די לבד, מלבד בחדר האוכל ומסעדות המלון שם פגשנו את האורחים האחרים (חצי ישראלים לדעתי). בעקבות הקורונה הבופה הוא בעצם בהגשה, עוברים בין הדוכנים השונים ומבקשים מה שרוצים (מאתגר דרך מסכה אבל בהצבעה הכל מובן בסוף).

המרפסת שלנו במריוט

רק אחרי כמה ימים שכרנו רכב ונסענו לארוחת ערב ב- Avenue Boat למסעדה בשם Little Roma  (הגיוני בתאילנד להתנהג כרומאי? ). כנראה יצאנו קצת מאוחר כי עד שהגענו (20:00) הם אמרו ש-ב21:00 הם סוגרים ואפשר לקחת רק טייק אוואי. בסוף אחרי שהסברנו שנסענו חצי שעה במיוחד נתנו לנו להזמין. כיוון שהכל כבר היה בסגירה אין לי התרשמות מיוחדת רק המלצה להגיע יותר מוקדם.


Rabbit Hole 


אתמול אחרי ארוחת הבוקר נסענו ל-Rabbit Hole בהמלצתה של אליה, בלוגרית ישראלית שגרה בפוקט, בעלת הבלוג Lost in Thailand שכבר הזכרתי בפוסט מקורות שעזרו לי לתכנן את המסע. קונים בכניסה אוכל להאכיל את החיות ומסתובבים חופשי ביניהם - סוסים, ארנבים, דגים, תרנגולות וברווזים.  הכי נחמד להאכיל ארנבים ודגים, העופות פחות זרמו... כשהגענו ב-13:30 היה חם אז אולי עדיף להגיע בשעות אחה"צ. למרות שכשסיימנו היה מבול כמה דקות לצנן את האווירה. ישבנו שם במסעדה, אכלנו, שתינו הילדים צבעו ארנבים מגבס (כל ארנב עולה בין 10-20 באט כלומר שקל-שניים לכל אחד) ומיה הכירה חברה חדשה והתחילה לדבר איתה אנגלית (באה אליי לשאול כל פעם איך אומרים מה שרצתה להגיד לה:). היא ממש שמחה שמצליחה ליצור חברים כבר. פגשנו גם ממש במקרה בכניסה למקום עוד משפחה ישראלית מקסימה שהגיעה למסע בתאילנד כמונו ואנחנו כבר מתכתבות כמה שבועות עוד מהארץ, איזה כיף (תודה עומר על הליווי!).

תני גזרררררר


Ma Doo Bua Phuket

בהמלצתה של אפרת מ- OLO המשכנו לבית קפה ממש מקסים ופסטורלי. בהתחלה חששנו שסגור כי הגענו ולא היה אף אחד אבל תוך כמה דקות הגיעו עוד כמה תיירים. לא הרבה, בכל זאת

קורונה טיים... נוף העלים על המים, הכסאות הנעימים, המוזיקה... ממש כיף. אכלנו נודלס, גלידה, שתינו אייס קפה, תה קר, הכל ברמה ממש גבוהה וטעים ויצא 70₪ סך הכל.

בית קפה מושלם


חזרנו למלון סביב 18:30 לטבילה קצרה בבריכה מהמרפסת, אמבטיות ולישון. היום בדיקת הקורונה השנייה שהיא רק לעופר ולי. מקווה שנעבור אותה בשלום, תחזיקו אצבעות!!!

בהצלחה לנו


תכתבו לי משהו

אולי גם זה יעניין אותך?