אני כל כך אוהבת חגיגות, כפי שבוודאי הבנתן מפוסט וולנטיין דיי :).
יום הולדת הוא אירוע עוד יותר משמעותי ומיוחד עבורי ואני משתדלת להכין יום הולדת מותאם אישית לכל אחד עם המון מחשבה על מה הוא אוהב ומה ישמח אותו.
‍
אז מיה חוגגת יום הולדת 5 וכמה שבועות לפני כבר התחלתי לתכנן. קודם כל היא נורא רוצה את התכשיטים שלי ולשים עגילים, אז מתנה מסבא וסבתא - חורים באוזניים+עגילים! עשינו כמה ימים לפני יום ההולדת למקרה ויכאב לה. בזכות הקורונה מסתבר שיש מישהי מקסימה שמגיעה הביתה, שמה משחת אלחוש (אמלה) לפני ועושה עם ערכה חד פעמית בה העגילים כבר מוצמדים למה שעושה את החור. האווירה היא בכלל יותר רגועה בעיניי בבית מאשר בחנות.

הדבר הבא שהיה לי ברור שאני מארגנת הוא משהו חוויתי של ארבעתנו, המשפחה הגרעינית ולא לשרוף את היום על בישולים והכנות לאירוח.

מה בלו"ז?

מיה כל כך אוהבת בעלי חיים ולאחרונה בעיקר ארנבים. היינו לפני כמה חודשים בחוות הנדיב באזור זכרון יעקב ומכל החיות שהיו שם היא ישבה רוב הזמן וליטפה ארנבת. אז חיפשתי מקום עם ארנבים שנוכל לבקר בו בבוקר יום ההולדת שלה שיצאה כמו בשנה שנולדה בשבת. גיליתי את כפר הארנבונים בצפון, אבל הם לא נתנו לי תשובה אם הם יפתחו עד ה-20/2  (בסוף שלחו לי הודעה ב-21/2 שפתחו היום…).

‍
חיפשתי עוד מקומות בסגנון והזמנתי מקום ב-"לגעת בחיות". גם קרוב יותר לבית וגם הבטיחו לי שפע ארנבים ומקום נעים לחיות עצמן עד כמה שאפשר.  אמרו לי שאם ירד גשם הם יתקשרו לעדכן שהמקום סגור. אני כבר שבועיים מרפרשת אתרים של תחזית מזג האוויר, יודעת שהשבוע יש סופה גדולה מאד, גשמים, שלגים, מחזיקה אצבעות שבשבת כבר תצא השמש. ואכן היא יצאה! מעונן, אבל הגשם מאחורינו!

ההכנות לחגיגה

ערב לפני, אחרי שהילדים הלכו לישון, תלינו בלונים בכל הסלון והמטבח, הכנו משחק אינטראקטיבי לחגיגה עם המשפחה המורחבת אחה"צ (פירוט בהמשך), כתבתי לה ברכה יפה ושמנו לה זר יום הולדת  ומתנה לפתוח על הבוקר - בובת חד קרן שביקשה מזמן.

"קמנו בבוקר, יום של הפתעות"

מיה קמה מוקדם להעיר אותי, כולה נרגשת ושמחה שסוף סוף הגיע יום ההולדת. קראתי לה את הברכה (אחד האיחולים  היה: "שתלמדי גם להשתעמם", זה בהחלט חשוב לכולנו לדעת לעשות את זה ולא לברוח למסכים). אבאשל'ה קם גם והיא פתחה את המתנה.
‍

‍
התחלנו להתארגן לקראת הפתעת הבוקר - הביקור בלגעת בחיות עליו מיה ורום לא יודעים. בגלל הקורונה  היינו צריכים להתארגן מהר כדי להגיע בדיוק ב-9:00 ל"קפסולת הבוקר" שהזמנתי, לנצל את כל הזמן שניתן לנו עד 11:30. ארגוני בוקר, סנדביצ'ים וכו' עברו בסדר, הגענו ב-9:00 למקום ו… שממה! אין אף אחד! המקום סגור.
חשבתי שאולי הגענו מהמקום הלא נכון אבל השילוט הוביל לשם. התקשרנו - הטלפון מנותק. נכנסתי לאתר ומצאתי סלולארי של בעל המקום, התקשרתי אליו ואז הוא אמר שבאמצע השבוע בא פקח וסגר אותם בגלל נהלי קורונה. טען שהודיעו בפייסבוק ובאינסטגרם (אגב אני לא רואה אפילו בעת כתיבת שורות אלו שום אזכור בפייסבוק) ומן הסתם גם לא רואה עדכונים של כל מיני עמודים שאני בכלל לא חברה בהם כי הזמנתי מקום פיזית, למה שאעשה לייק בעמוד?

‍
שאלתי אותו למה הם לא התקשרו או סימסו לכל מי שהזמין כרטיסים שהמקום נסגר?
והוא מלמל משהו לגבי זה שהם בתקופה בעייתית גם או משהו כזה ומיהר לסגור את השיחה.
הייתי עצבנית ומאוכזבת אבל לא יכלתי להתעכב על זה כי יש לי שני ילדים באוטו שמחכים לראות מה עושים. בינתיים הגיעו רכבים נוספים ואני נאלצתי לבשר להם שהמקום סגור. מניחה שלכל אורך היום זה היה ככה ואולי בעצם מאמצע השבוע! כל כך הרבה אנשים אכזבתם ועדיין לא חשבתם לעדכן טלפונית? אף פעם לא קרה לי שהזמנתי מקום לאנשהו והוא היה סגור!

Plan B

החלטנו לנסוע לחוף מכמורת אחרי שהיינו בו רק עופר ואני לפני שבועיים ואמרנו שיהיה נחמד לבוא עם הילדים כי יש שם גם כמה מתקנים חמודים על החוף היפה. היה יום די קריר, שמש שקרנית אבל זרמנו. או לפחות עופר והילדים… אני קפאתי מקור והתבאסתי שלמרות התכנונים, ארנבים לא יהיו כאן היום והתמונה שדמיינתי בה מיה מאושרת ועפה על כל הארנבים תדחה לפעם אחרת... אכלנו קצת מהאוכל לפיקניק שארגנו, רום ומיה עלו על המתקנים, שיחקנו בחול, אספנו צדפים, העפנו עפיפון. נחמד.

‍
כשכבר היה ממש קר נסענו לכיוון הבית עם עוד עצירה לארוחת צהריים קלילה ביער האילנות. חזרנו לשנ"צ של רום שלשמחתי שחרר ונרדם עליי כשהגענו (בנסיעה לא נרדם ואני תמיד בלחץ מזה, מתפללת שירדם באוטו במקום שאצטרך להרדים אותו ולהיות מוכנה להתמודד עם התוצאות כשהוא מחליט שהוא לא רוצה לישון גם אם הוא עייף). מיה גם נחה מול הטלוויזיה ועופר ואני התחלנו במרתון ארגון הבית לאירוח אחר צהריים קליל של המשפחה המורחבת. עופר ניקה ואני הכנתי סלטים והזמנתי פיצות. כשרום קם הכנו עם מיה עוגת שוקולד לאורחים ועוד עוגה לגן לחגיגות יום ההולדת של מיה למחרת. מזל שכל אחד הכין עוגה משלו, פחות ריבים מי שם מה בעוגה ו(קצת) פחות בלאגן.

‍

החלק האמנותי של הערב

הכנו קהוט - חידון אינטראקטיבי בו כל אחד מתחבר עם הטלפון למשחק ועונה על השאלות האמריקאיות על המסך כשהנושא הוא כמובן - מיה. המנצח הוא מי שענה על רוב התשובות נכון - כלומר מכיר אותה הכי טוב. הקרב בין הדודים היה צמוד, השאלות והתשובות היו מעניינות ומצחיקות עם תמונות יפות וזה היה מאד מגבש. בכל זאת בהיקף נרחב כזה נפגשים פעמים בודדות בשנה (בעיקר סביב ימי הולדת).

‍

אחר כך אכלנו  ואז חשיפת מתנות (שמיה בחרה בחנות צעצועים יום קודם). הנה חלק:

‍

‍
מיה הייתה עצובה שכולם הולכים ונגמר יום ההולדת, אבל עודדתי אותה לשחק במתנות שקיבלה. שיחקנו קצת ארבענו לפני ההתארגנות לשינה.
אחרי שעברה לה תחושת העצבות היא אמרה: "אמא היה דווקא כיף". שמחתי שהיא נהנתה. אפילו נרגעתי מזה שלא היה איזה משבר במהלך היום של בכי או אכזבה או התנפצות הפנטזיה שלה בראש מאיך היום הזה יראה ואיך הוא היה (משהו שלי בימי ההולדת שלי יש תמיד). באמת ראיתי שהיא נהנתה מלהיות איתנו ועם כל המשפחה. ולשמחתנו למחרת, יום ראשון, היום שהכי קשה לה ללכת לגן - חיכתה לה עוד חגיגת יום הולדת אז זה עזר.

All you need is love

עם כל התכנונים, המחשבה וההשקעה, בסוף לא צריך יותר מידי דברים תוכניות, כי מה שהיה הכי כיף זה פשוט להיות כל המשפחה ביחד. יכול להיות שהרגשתי ככה גם כי אנחנו בשנת קורונה שהרבה ממנו לא יכלנו בכלל להפגש כולם, אבל גם כי באמת היה ממש ממש כיף.
בשבת הקרובה נחגוג יום הולדת מצומצם עם חברים אז נתראה בפסטי-מיה חלק ב'.
... To be continued