אז למה לי ילדים עכשיו?

חשבתן על זה לפני? תמיד רציתן ילדים? דמיינתן איך זה יהיה? אני לא. לא חשבתי יותר מידי, לא דימיינתי, לא התעמקתי בזה, עשיתי ילדים כחלק מהדברים שעושים בחיים כמו לימודים, צבא, עבודה. בפוסט הזה נחשוב קצת יחד למה נהיינו אמהות בכלל?

No items found.
בואי נהיה בקשר

בואו נודה באמת, רובנו ב"עדר", אלו שלא סוטים מהקו של המסגרות כמו תיכון, צבא, לימודים, עבודה, זוגיות, חתונה, ילדים, משכנתא, כלב…
שמעתי לא מזמן פודקאסט (מבטיחה להזכר ולתת קרדיט) על אישה שחקרה נשים שבוחרות לא להיות אמהות. או כאלו שהן אמהות ומצטערות על זה. אף אחת כמובן לא הצטערה על הילד/ה שנולדה לה אלא על האמהות עצמה.
החברה מסתכלת ממש רע על אלו שבוחרות לא להיות אמהות. פחות, אגב, מגברים שבוחרים לא להיות אבות.אצלם זה נתפס כילדותיות - "תסביך פיטר פן" ואילו אצל האישה זה נתפס כמשהו ממש לא נורמלי - איך את לא רוצה להמשיך את תפקידך וייעודך בחיים שהוא הבאת ילדים לעולם וגידולם?!

בזכות הבלוגריסטית, יונית צוק, גיליתי את הכלי המדהים שנקרא answer the public בו אפשר לכתוב כל מילה ולגלות מה השאלות המרכזיות שאנשים חיפשו בגוגל בהקשר למילה. אז כתבתי Motherhood ונדהמתי. אולי התוצאות  לא היו אמורות להפתיע אותי אבל עדיין היה משהו overwelming בלקרוא את השאלות ששאלו את גוגל בהקשר לאמהות. לחצו על התמונה כדי שתגדל:

השאלות הנפוצות בגוגל על אמהות


"אמהות היא קשה", "אמהות היא בודדה", "אמהות האם זה בשבילי", "אמהות בלי כל החוקים", "אמהות ללא אשמה", "אמהות ללא תמיכה", "נשיות ללא אמהות"

אפילו עם המילה CAN השאילתות הנפוצות היו: Motherhood can be hard/ overwhelming/ difficult/lonely" 

 אז למה? למה רוב ההקשרים לאמהות (לפחות בחיפושים) קשורים לקשיים ובדידות ולא YES WE CAN!
למה לא שאלו בגוגל, איך אני יכולה להיות האמא הכי טובה שאני יכולה? 

האמת, כי כנראה שהתשובה לא תהיה בגוגל. אמהות (והורות בכלל) היא ניסוי וטעייה, חיפוש עצ-ME וחוויות שנצברות בדרך. אני חושבת שהתשובה לשאלה איך להיות האמא הכי טובה שאני יכולה היא -

פשוט תהיי.

בעצם הנוכחות שלך -  כבר עשית את רוב העבודה. אם את עם הילדים, אבל מצליחהלהיות איתם באמת ולא מוסחת מערמות הכלים, הטלפון, מה להכין לארוחת ערב וכל מיליון המשימות השוטפות, שביננו, הן הרבה יותר קלות מלהיות באמת עם הילדים - יש פה WIN-WIN.
אני חוטאת בהרבה "אטרקציות" של "בואו נלך לשם, נעשה את זה, נפגש עם…" כי נראה לי שאולי יהיה משעמם סתם לשחק בבית. אבל חשוב לזכור (רושמת לפניי) שלא צריך לפעמים את כל ה- "אוו -אה".

ראינו את זה עכשיו בסגר שלא היו חוגים, הצגות, קניונים ויותר מידי חברים, שאפשר להסתדר גם במרחב הביתי. מקסימום קצת גינה מתחת לבית. להשתדל להקשיב להם, לתת להם להוביל במה הם רוצים לשחק, למצוא משהו שגם לך יזרום ולא תסבלי (ראי פירוט בפוסט הזה>>). 

סתם צובעים לנו


חיבוק, נשיקה, ליטוף ולראות אותם, לשמוע את החוויות שלהם והמחשבות - This is it. זה הכי חשוב. לצד כמובן הבייסיקס של להאכיל/לקלח/להלביש.
גם פה אנחנו כמובן מגזימים ומגזימות עם אלפי צעצועים, בגדים ואקססוריז שהם לא תמיד מספיקים אפילו להשתמש יותר מידי…

אז למה לי ילדים?
זו שאלה באמת חשובה שכדאי גם לחשוב עליה לפני ויכול להיות שזה גם לא מתאים לכולם. יש עדיין דרך ארוכה עד שהחברה תקבל את זה, אבל כל אחד חי את החיים שלו וצריך לעשות מה שטוב לו.
אני חושבת שזה לא קל לגדל ילדים וגם אי אפשר באמת להתכונן לזה. אבל יש כל כך הרבה דברים בדרך שהופכים את זה לשווה כמו המבט המעריץ והאוהב שלהם אלייך כבר מהרגע הראשון, חיבוק, נשיקה, חיוך...
אני כותבת את זה ומרגישה פרפרים בבטן כמו בהתאהבות, רק שאיתם ההרגשה הזו לא חולפת אחרי כמה חודשים, להפך היא מתעצמת עם כל דבר חדש שהם לומדים לעשות ומתפתחים וגם מפתיעים. למשל, לפני כמה ימים כשנגמרו לרום כל התירוצים ללמה לא ללכת לישון והוא קרא לי שוב בפעם המיליון, הסיבה שלו הייתה: "רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך".
מה אני אגיד לכם, בן השנתיים ושלושה חודשים הזה ממיס אותי עם המשפט הזה יותר מכל גבר שאי פעם אמר לי את זה בחיי (חוץ מהחצי שלי כמובן:). וכשמיה מספרת לי כל מיני דברים שהיא יודעת שאין לי מושג מתי ואיך היא הספיקה ללמוד, אני נדהמת ומגלה שהיא לומדת המון גם בלעדיי ומפתחת כל יום יותר ויותר את הידע והאישיות הכובשת שלה.

לסרטון הבא הכינו טישו ואז נדבר:


אז כן, אין ספק, להיות אמא (ולשמחתנו בימינו, רוב האבות גם כבר לגמרי איתנו) זה לא קל.
לא ישנים, לא מספיקים לאכול כמו שצריך, אי אפשר לעשות מה שרוצים כל הזמן, כל סדר העדיפויות משתנה והכי חשוב לנו - שקודם כל לילדים שלנו יהיה טוב.
הם כמו איבר מיוחד בגוף שלנו (נגיד שילוב של ראש ולב) שאם משהו יקרה לו אנחנו נפגע אפילו יותר.
כשנולד ילד, נולד הורה ונולדת אחריות מטורפת. אם היה אפשר היינו עושים מייד ביטוח לכל החיים שלתינוק הרך הזה לא יקרה כלום אף פעם! הוא לא יהיה חולה, לא יפצע, לא יהיה דחוי חברתית, לא יחווה בכלל חוויות שליליות ואם אפשר שכל יומו מהבוקר עד הערב יהיה מלא בחדי קרן, קשת בענן, צמר גפן מתוק וחיוכים מכל עבר. אבל מה לעשות שזה לא ככה והאמת, עדיף שזה לא יהיה ככה. זו אולי נשמעת פנטזיה אידיאלית שלא תאלץ אותנו להתמודד עם כל מיני קשיים אבל בסוף זה  יהיה די משעמם אם הכל יהיה מושלם, לא?

הלוואי והחיים היו עוגיית חד קרן (הכנת עוגייה וצילום אחותי המוכשרת: צביה ריינהולד)


ואת זה קראתן כבר?

בסוף זה יהיה די משעמם אם הכל יהיה מושלם, לא?