מקקטוס  לקוקוס- יתרונות וחסרונות על רילוקיישן עצמאי לקופנגן

לפני שלוש שנים, בעיצומה של מגפת הקורונה, החלטנו  עופר ואני לעבור עם שני הילדים שלנו, מיה בת החמש  וחצי ורום בן השלוש  לגור לשנה בקופנגן. כעת אנחנו בשנה שלישית שלנו שם. האם אנחנו ״חיים את החלום?״ מה בפועל טוב בחיים בקופנגן ומה פחות?

 אווירת חופש 

נתחיל מהמובן מאליו -  בחרנו לגור על אי של חופש, מלא בים, ירוק, טבע, מתוך השאיפה שהשקט והרוגע פה יהפכו לדרך חיים. אין דבר מרומם נפש יותר מהשקיעות המאלפות פה והאפשרות להגיע לים בכמה דקות קצרות מאד. הנסיעות טובלות בירוק ג׳ונגלי פראי והן נסיעות קצרות של כ-10 דקות ממקום למקום. אין עצבים על הכביש ומה שיכול לעכב אותך בדרך זה אולי מישהו שנוסע עם מלא קוקוסים וקוף.

המנטליות התאילנדית היא של רוגע והבעת תודה, אדיבים בכל מקום וגם בכביש. הפינוקים השווים והזולים זמינים מאד כמו מסג׳ ב30-40 ש״ח, שייקים משלל פירות ב5-10 ש״ח. האוכל התאילנדי הטעים זול ונגיש ויש המון אפשרויות לאוכל מערבי בשלל מסעדות שיקיות מדהימות ברחבי האי.

‍

האתגר - לא מתחשק לעבוד כל כך כשהים קורץ מעבר לחלון, כשיש אקסטטיק דאנס ביום ראשון בבוקר, כשרוצים להספיק גם יוגה, גם לפגוש חברים וכמובן שהילדים מסיימים לימודים די מוקדם (15:00), אז איפה בכל זה לעבוד? 🙂

נדרשת משמעת עבודה.

שבירת דפוסים ובניית אישיות מחודשת

בישראל אחת השאלות הראשונות כשמישהו פוגש אותך היא- ״מה אתה עושה?״.

העשייה שלך/העבודה שלך מגדירה מי אתה. 

בקופנגן זו לא שאלה. אתה חי, אתה נושם זה מספיק. יש לך הזדמנות להמציא את עצמך מחדש. אף אחד לא יודע מה היית לפני ומה אתה רוצה להיות בעתיד וזה ה-מקום לגלות. עופר תמיד חלם לתקלט ותפס הזדמנות באחת המסעדות על החוף בשקיעה. אני הסתקרנתי ללמוד אימון אישי ולא בטוחה שאם הייתי נשארת בארץ היה לי האומץ לצאת מהמסלול היותר בטוח ומוכר של תארים ועבודות מסודרות.

הרבה (א)נשים לא עובדים פה בהתחלה וזה מאפשר להם להתקרב יותר לרצון שלהם, למי שהם ולהתפתח בלי הלחץ והציפיות של החברה.

‍

אבל מה… לבנות את עצמך מחדש, בשונה מהמוכר והידוע אומר באמת לצאת מאזור הנוחות. להכיר אנשים חדשים, לחפש באמת תעסוקה חדשה, ״מי אני ומה אני?״ הכי נכון כשעושים רילוקיישן בכלל ובקופנגן בפרט. נתקלים באתגרים חדשים שמאלצים אותך למצוא בעצמך כוחות שלא ידעת שיש בך בכלל.

פשטות

יחפים, בכל מקום. בגדים דקים, פשוטים, בלי מותגים, בלי עקבים, לא חנוטים. ״להתלבש חגיגי״ פה זה לשים איזה קימונו, או נוצות בשיער. הביטוי ״זרקתי על עצמי משהו ובאתי״ כמו נולד למי שחי בקופנגן. לא משקיעים זמן מיותר בלקנות עשרות פריטים שכנראה לא נשתמש בהם. מסיבות החלפת הבגדים פה הם מקור למציאות אמיתיות, חוסך גם כסף וגם אקולוגי. 

לראשונה נפתחתי לרעיון של לא לשים חזייה - ואיזה שחרור!

 מקומות אימוני הספורט באי (פילאטיס, היט, חדר כושר, יוגה וכו׳) ברובם לא ממוזגים וכך נפתחתי גם לרעיון של גופיית ספורט חשופת בטן (בארץ לא הרגשתי בנוח). בקיצור, פשטות של חיבור לגוף עם פחות הסתרות ובושה. 

‍

הפשטות היא גם העובדה שהאי הזה לא מרובה משאבים - המים והחשמל מגיעים מקוסמוי בכבל תת ימי. יש לא מעט הפסקות חשמל. לאחרונה גם לא היו מספיק גשמים והממשלה הפסיקה להזרים מים בשעות מסוימות אז היה צריך להצטמצם או לקנות מים. כשיש מונסונים מצד שני, ההצפות יכולות למנוע מכם (לפעמים) לצאת מהבית.

בטחון אישי

הרבה יותר בטוח להסתובב בקופנגן בלי לחשוש מפיגוע או אלימות כלשהי. לגדל את הילדים בלי הפחד הטמוע בנו משנאת האחר זה נעים וטבעי, נורמלי כזה…

יחד עם זאת, כשאתה לא אזרח המדינה, אלא זר, אורח, מלבד תשלום גבוה יותר על כל דבר, חשוב לכבד את החוקים ולא להסתבך בשום דבר, כי אז כל הנחמדות של התאילנדים נעלמת.

משפחה

 הזדמנות לחזק קשר ולהתקרב למשפחה שיצרתם, לבני הזוג - שאתם בהרפתקה הזו ביחד לטוב ולרע.  עם הילדים, יש לכם הרבה זמן בילוי - אחר צהריים ארוך ויום ראשון חופשי. יש המון מה לראות לעשות באי  והרבה פעילויות וחוגים לילדים וגם ״סתם״ ללכת לים או לבריכה. עוברים חוויות מיוחדות ומקרבות ביחד, טיולים, שקיעות, התבגרות וצמיחה של כל אחד מבני המשפחה. אל דאגה, יש גם אפשרויות לבייביסיטר במחירים משתנים של 10-30 ש״ח לשעה מה שמקל מאד לצאת ולבלות יחד זמן זוגי כייפי.

‍

הצד הפחות טוב הוא המרחק מהמשפחה שבארץ. לא פשוט, במיוחד שכשישראלים אנחנו רגילים להפגש הרבה, ארוחות שישי, חגים ובכלל. אבל כשיבואו לבקר אתכם תיצרו יחד חוויות וזכרונות וגם זמן איכות מיוחד.

‍

חברויות

הזדמנות מופלאה להכיר אנשים חדשים במצב דומה לשלכם; משפחות שרצו לצאת מהמסלול הקבוע של לימודים-צבא-עבודה-חתונה-משכנתא-ילדים-כלב ובאו לטעום מה חיים במקום אחר. יכול להיות שהחיבור יעשה דרך הילדים, או דרככם או מהסיטואציות שיווצרו שבהם החברים החדשים יהפכו לכמעט משפחה, כי המשפחה בישראל. אם תפתחו את הלב שלכם יתכן ותמצאו חברים טובים לחיים גם בגיל 40.

‍

מצד שני, רילוקיישן הוא לא דבר יציב, אנשים באים והולכים לתקופות שונות. אולי עד שמצאתם את ה״בסטי״ הבאה שלכם היא תחזור לישראל או ליעד אחר… אבל שזה לא ימנע מכם להפתח ולהתחבר עם כל האתגר שבזה.

ילדים

 לקחתם אותם לחצי השני של העולם, גיליתם להם תרבויות שונות, הם הכירו ילדים ממדינות שונות. הרוויחו הסתגלות לשינויים ופתיחות לשונה מהם. הלימודים בקופנגן הם במסגרות בינלאומיות, אז הילדים ירוויחו את  השפה האנגלית בגיל צעיר, כתות קטנות של עד 20 ילדים, אנשי צוות מסורים, אין דגש על מבחנים ושיעורים בכמויות, זה לא מה שחשוב. ילדות של ים מתחת לבית והרבה משחקי דימיון בחול. בריכות שונות לנופים עוצרי נשימה. הרבה חברים ישראלים. לא נתקלנו עדיין באלימות כזו של חרמות, מרגיש יותר רגוע ומנומס, אולי כי החינוך פה על פי תוכנית הלימודים של קיימברידג׳ או אירופאית או של אנשי חינוך ישראלים עם גישה טובה.

האתגר -  הם לא עם המשפחה המורחבת, בגיל נוער יותר קשה יותר להתנתק מהחברים בארץ.

קהילה

ישראלים הם בית זה לזה בכל מקום בעולם. יש קבוצת וואטסאפ לכל עניין ודבר באי וכל מה שתצטרכו - יקבל מענה. חוגגים חגים ביחד במסיבות קהילתיות.

מנגד, בקהילה המגובשת, יש תחושת פז״מ קצת לפעמים. כשמגיעים כחדשים עוד צריך למצוא את הדרך להשתלב במה שנבנה פה לאורך השנתיים-שלוש האחרונות וזה לא תמיד קל. הקהילה גדלה מאד ותשמעו בהמון מקומות עברית… אפשר כמובן גם להתחבר לקהילה הבינלאומית.

‍

יש עוד הרבה יתרונות וחסרונות. כל דבר הוא חוויה ואנחנו מרגישים שרק מעצם האפשרות לגלות דרך אחרת לחיות את החיים - הרווחנו המון.
‍
אם אתם רוצים להבין יותר לעומק אם מעבר שכזה לקופנגן מתאים למשפחה שלכם מוזמנים להתייעץ איתי, טלי ריסיס-ברוידא, מייעצת למשפחות ששוקלות או לקראת רילוקיישן לקופנגן.

מוזמנים לשמוע יותר על הסיפור שלנו מה גרם לנו לעבור, איך זה היה, איך נראים החיים בקופנגן ועוד, כאן >>

‍